החלטה בתיק בר"ע 17852-11-11

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופטת לאה גליקסמן; ע"ר 19560-03-11), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת רשמת בית הדין האזורי (שלי ולך; ב"ל 2138/10), בה נדחתה בקשתו של המבקש לעיון מחדש בהחלטה בדבר ביטול מחיקת ערעורו. 

2.     המבקש הגיש לבית הדין האזורי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.1.2010, ובמקביל פנה ללשכה לסיוע משפטי על מנת לקבל ייצוג בהליך הערעור. לדיון המוקדם שנקבע ליום 16.5.2010 המבקש לא התייצב, ומשכך ערעורו נמחק. לאחר שהגיש בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שבית הדין האזורי נעתר לבקשתו, נקבע דיון מוקדם נוסף ליום 21.11.2010, אשר הוקדם לאחר מכן ליום 15.11.2010. לדיון זה התייצב המבקש, ולאחר ששמע את דברי ההסבר של רשמת בית הדין, בפניה התקיים הדיון, הודיע כי הוא מסכים למחוק את ערעורו, ולשקול הגשת בקשה לבדיקה מחדש.

3.     ביום 2.12.2010 פנתה ב"כ המבקש, אשר קיבלה את ייצוגו מהלשכה לסיוע משפטי ביום 18.11.2010, אל בית הדין האזורי בבקשה "להחיות את התיק", מן הטעם שבדיון לא היה המבקש מיוצג, ולפיכך הסכים למחיקת ערעורו. בו ביום דחתה הרשמת את הבקשה, והסבירה כי בית הדין כבר נעתר לבקשה קודמת של המבקש וחידש את הדיון לבקשתו, אך המבקש לא ניצל גם הזדמנות חוזרת זו, ומשכך אין מקום לחידוש ההליך בשנית. על החלטה זו הגישה ב"כ המבקש בקשה לעיון מחדש, ובה טענה כי הדיון היה אמור להתקיים ביום 21.11.2010, וכי לא ידעה כי הוקדם ליום 15.11.2010, וכי במועד הדיון המבקש טען כי הוא מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אך דבריו לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון. עוד טענה כי סיכויי הערעור גבוהים. ביום 28.2.2011 דחתה הרשמת את הבקשה לעיון מחדש, והפנתה לנימוקי החלטתה הקודמת.

4.     ביום 10.3.2011 הגיש המבקש ערעור על החלטת הרשמת לבית הדין האזורי. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הערעור הוגש באיחור, שכן הוא סב לאמיתו של דבר על החלטת הרשמת מיום 2.12.2010 בה נדחתה הבקשה ל"החייאת התיק". עוד נקבע, כי בקשה לעיון מחדש אינה קיימת על פי התקנות, ואין בה כדי להאריך את המועד להגשת הערעור על החלטת הרשם. לפיכך, ומשלא התבקשה הארכת מועד להגשת הערעור, קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את הערעור על הסף.

עוד קבע בית הדין האזורי, כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הערעור, שכן המבקש לא ביקש לפני הדיון או במהלכו לדחות את הדיון עד קבלת תשובה מהלשכה לסיוע משפטי, והטענה בעניין הייצוג לא הועלתה על ידי המבקש בבקשתו הראשונה לחידוש ההליך. עוד נקבע, כי אף אם נכונה טענת ב"כ המבקש כי המבקש הודיע לבית הדין כי פנה לסיוע משפטי, אין משמעותה של הודעה זו בקשה לדחיית הדיון, שכן לא פעם מעדיפים בעלי הדין לקדם את ההליך בעצמם עד למתן החלטת הלשכה לסיוע משפטי בעניינם. עוד הוסיף בית הדין האזורי וקבע, כי אין כל פגם בכך שהרשמת המליצה למבקש למחוק את ערעורו משלא היה מיוצג בדיון, אלא להיפך, דווקא במקרה כזה יש מקום שבית הדין יסביר לבעל הדין שאיננו מיוצג את המצב המשפטי ואת סיכויי הערעור. בית הדין הסביר עוד, כי הטענה כי במקרים שבהם בעלי הדין אינם מיוצגים, על בית הדין לנהוג באופן פסיבי בדיון, תוביל לפגיעה בזכויותיהם של בעלי הדין, ולא לקידומן. עוד העיר בית הדין האזורי, כי ההליך הנכון שהיה על ב"כ המבקש לנקוט הוא הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינה של הרשמת, ולא הגשת "בקשה להחייאת התיק" או בקשה לעיון מחדש. משכך דחה בית הדין האזורי את הערעור. מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפניי.

5.     בבקשה לרשות הערעור שלפניי טענה ב"כ המבקש, בין השאר, כי המלצתה של הרשמת למבקש למחוק את ערעורו מהווה למעשה חריגה מסמכות, וכי הרשמת נהגה כאילו היתה ב"כ של המבקש, ונתנה לו ייעוץ אשר פגע בזכויותיו. לדידה, הראיה לכך שצעד זה לא קידם את ההליך היא עצם ההתדיינות דנן, אשר נמשכת למעלה משנה וחצי לאחר מכן. עוד טענה ב"כ המבקש כי התנהלות זו של בית הדין האזורי מנוגדת למטרותיו של בית הדין לעבודה, והדגישה את סיכוייו הטובים של הערעור, לדידה.

6.     לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור ולחומר התיק, אני מחליט לדחותה. הלכה היא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית תישקל במקרים חריגים המעוררים שאלה כללית, משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: רע"א 2830/07 הר עוז נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה, ניתן ביום 15.8.2007; רע"פ 11055/04 פישר נ' שרון, ניתן ביום 7.12.2004; רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.2004; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 7857/08 הכשרת הישוב נ' אולפני קוליונל בע"מ, 22.2.2009). דומה שלא יכול להיות חולק, כי הבקשה שלפניי, על נסיבותיה הספציפיות, אינה מהווה מקרה חריג כזה, החורג מעניינם הישיר של הצדדים, וכי אינה מצדיקה מתן רשות הערעור.

7.     באשר לטענות ב"כ המבקש אומר כבר כעת, כי מוטב היה לולא נטענו. הרמיזה הגלויה לפיה נתן בית הדין האזורי למבקש ייעוץ לרעתו וחרג מסמכותו בעשותו כן, דינה להידחות מכל וכל. בהליכים של דיון מוקדם בבתי הדין האזוריים בערעורים על החלטות הוועדות הרפואיות של המשיב, נוהג בית הדין באופן שבשגרה לחוות דעתו בדבר סיכויי הערעור לכאורה, וזאת בין אם המערערים מיוצגים ובין אם לאו. זוהי אחת ממטרותיו של הדיון המוקדם, או דיוני ההערכה המוקדמת, בהליכים אלו. הנפקות להיותו של המבקש בלתי מיוצג היא מידת ההסברים שניתנו לו על ידי בית הדין האזורי באותו דיון, בשפה המובנת לו, בדבר מצבו המשפטי וסיכויי ערעורו הלכאוריים, ופרישת האפשרויות האחרות העומדות בפניו.

8.     עוד ייאמר, כפי שקבע גם בית הדין האזורי בפסק דינו, כי ככל שסברה ב"כ המבקש כי נפלה טעות בפסק דינה של הרשמת, הדרך הנכונה היתה הגשת בקשה לרשות הערעור לבית הדין הארצי, ולא נקיטת הליכים כגון "בקשה להחייאת התיק" ובקשות לעיון מחדש. למעשה, התנהלות דיונית זו היא שגרמה להימשכות ההליכים בעניינו של המבקש, ולא החלטתה של הרשמת, שנועדה לחסוך גם למבקש עצמו את ההליך השיפוטי.

9.     עוד יוער, כי במקרה זה דומה שאין ללשכה לסיוע משפטי אלא להלין על עצמה, שכן מטענות ב"כ המבקש עצמה עולה כי המבקש פנה אליה בחודש מרץ 2010, ואילו הייצוג אושר רק בחודש נובמבר 2010. זאת, כאשר בינתיים התקיימו שני דיונים מוקדמים, והתיק נמחק ונפתח מחדש. על הלשכה היה להיות מוכנה גם לאפשרות שמועד הדיון ישתנה, ולא לחכות לרגע האחרון, או לכל הפחות להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון.

10. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור. 

11. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר התשע"ב (26 פברואר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: